גזר דין בתיק ת"פ 43903-01-11

רקע עובדתי

1.         הנאשמים הורשעו, כהודייתם, בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413 ב' לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). הנאשם 10 הורשע אף בעבירות של התחזות לאדם אחר, לפי סעיף 441 רישא לחוק, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. הנאשם 3הורשע אף בעבירה של סיוע לגניבת רכב, לפי סעיפים 413 ב' ו- 31 לחוק.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן בעניינם של הנאשמים 9 ו- 10, עולה כי הם פעלו בשליחותו של הנאשם 1, כנהגים, שתפקידם התמצה בהעברת כלי רכב גנובים משטחי מדינת ישראל, לאדם אחר בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה.

מעובדות האישום הראשון עולה כי ביום 3.1.11, גנבו הנאשמים בצוותא חדא את רכבו של מר בנימין ספרדי מהעיר נתניה ולצורך כך עשו שימוש ברכבים נוספים. 

מעובדות האישום השני עולה כי ביום 4.1.11, נעצר הנאשם 10 והזדהה כאחר בפני שוטר באמצעות תעודת זהות שאינה שלו. הנאשם הוסיף והתחזה לאחיו במסגרת חקירתו באזהרה בתחנת המשטרה ובמהלך שישה דיוני מעצר בבית המשפט.

3.         מעובדות כתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם 3 עולה כי ביום 3.11.11, סייע הנאשם בגניבת רכבו של מר בנימין ספרדי מהעיר נתניה, בכך שדיווח על הימצאות ניידות משטרה באזור ונטל מנאשם אחר מחשבי רכב.

בנוסף, באותו מועד ובצוותא חדא עם נאשמים אחרים, גנב הנאשם את רכבו של מר משה אלימלך, מהעיר פתח-תקווה כשתפקידו התמצה בביצוע תצפית על רכב זה, כך שווידא את אפשרות גניבתו ובהמשך, "פתח" את ציר נסיעתו.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

4.         ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשמים עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

הודגשו חומרת מעשי הנאשמים ופגיעתם בזכות הקניין של קורבנם, כשהנאשם 10 הוסיף ופגע במהלכי חקירה ומשפט והפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו.

ב"כ המאשימה הוסיף והפנה לאחריות המסויגת שגילו הנאשמים 9 ו- 10 למעשיהם ותמך עתירתו באסמכתאות, מהן ביקש לגזור מתחם ענישה הולם, למצער בענינים של נאשמים 9 ו-10, בדמות עונש מאסר הנע בין 6 חודשים לריצוי על דרך עבודות שירות עד ל- 18 חודשים לריצוי במתקן כליאה.

אשר לנאשם 3, הודגשו בחירתו לשמוע את עיקר הראיות בעניינו עד שהודה בכתב אישום מתוקן וכן עברו הפלילי.

4.         ב"כ הנאשמים 9 ו- 10 עתר להסתפק בתקופות מעצרם ולהימנע מלהשית עליהם עונש מאסר, אף לא במסגרת עבודות שירות.

הודגשו עברם הנקי של הנאשמים, הודייתם בכתב האישום המתוקן המשקפת קושי ראייתי והפנמת פסול מעשיהם. לגישת הסנגור, מעשי הנאשמים היו אקראיים ובגדר מעידה חד-פעמית ואין בהם כדי לשקף את אורך חייהם הנורמטיבי.

הסנגור הפנה לעונשים שהושתו על נאשמים אחרים בתיק זה ועתר להשוואת מסגרת ענישתם של הנאשמים בעיקר לזו של הנאשם 5, עליו הושתו צו מבחן וענישה צופה פני עתיד. נטען כי גם הנאשמים 9 ו-10 הנם ברי שיקום ומעורבותם פחותה מזו של הנאשם 5, משכתב האישום המתוקן בעניינם לא כלל עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בה הורשע, בין היתר, הנאשם 5. עוד הדגיש הסנגור את בחירת הנאשם 5 לשמוע ראיות עד תום, בעוד הנאשמים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן.

5.       ב"כ הנאשם 3 עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהשית על הנאשם צווי של"צ ומבחן.

הודגשה הודיית הנאשם שאף שנמסרה בעיצומו של הליך ההוכחות, אין לזקוף זאת לחובתו שכן המהלך הוביל לתיקון משמעותי של כתב האישום. בנוסף, הפנתה הסנגורית לשהיית הנאשם במעצר כחודש ימים במסגרת הליך זה ושחרורו בתנאים מגבילים למעצר בית  באיזוק אלקטרוני, בו שהה למשך שנתיים ולהעדר הסתבכויות נוספות מטעמו על פני ציר הזמן.

הסנגורית הוסיפה כי מעורבות הנאשם בעבירות בהם הודה מהווה מעידה חד-פעמית וכי עברו הפלילי ישן ואינו רלוונטי.

עוד הודגשו הליך השיקום שעבר הנאשם, התרשמותו החיובית של שירות המבחן, המלצותיו השיקומיות והתנהלות הנאשם במסגרת העסק שהקים כמבואר בחשבוניות שהוגשו וסומנו נ/1.